הרה''ח ר' מנחם מענדל וועטטענשטיין ז''ל
הרה''ה ר' מנחם מנדל ז''ל נולד בחודש אייר שנת תש''י לפ''ק להוריו הרה''ח המפורסם ר' ישראל ז''ל שעוד זכה לישב בבעלזא כמה שנים וליחשב בין היושבים בבעלזא ולאמו האשה הצ' מרת פערל בת הרה''ח ר' אליהו ז''ל שהיה גם מגדולי חסידי בעלזא במונקאטש והיה נכד לאדמור''י זידוטשוב זצ''ל
בבית ההיא ספג ר' מנחם מענדל ז''ל תורה וחסידות בימי נעוריו אביו ז''ל היה רגיל לספר ולדבר הרבה על היושבים בבעלזא ועל התנהגותן כשנחלי דמעות נגררו מפניו ובנו ר' מענדל הכניס כל זה לרמ''ח אביו ושס''ה גידיו ונשאר בחמימות זו כל החיים. כל ימיו היה דבוק באדמור''י בעלזא ובלבלחט''א בכ''ק מרן אדמו''ר שליט''א ובמנהגי בעלזא שהיה נר לרגליו ולא זז ממנו כמלוא נימא עד כדי מסירת נפש ממש. היה בקי נפלא בהתורות של אדמור''י בעלזא ולהבלחט''א בהתורות של כ''ק מרן אדמו''ר שליט''א והיו שגורין על לשונו כל הזמן שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים וגם סיפורי צדיקים של האדמור''י בעלזא היו רגילין על לשונו והיה לו ידיעה רחבה בכל הסיפורים שכל הזמן חקר ודרש משנות צעירותו ששמע הרבה מהאדמו''ר מנארל זצ''ל ומר' יאשה בעלזער זצ''ל ועוד ותמיד היה לו ידיעה ברורה על כל מנהג של בעלזא וכל סיפור הכל היה אצלו כמונח בקופסא
גם היה לבו וכיסו פתוח לכל דבר שבקדושה של מוסדות בעלזא ופיזר סכומים עצומים לכל מוסדות בעלזא כל משולח של איזה מוסדות של בעלזא בכל רחבי העולם בין בארה''ב וקנאדא ובין בא''י ידעו שאצלו ימצאו אוזן קשבת והיו רגילין לבוא אצלו מידי שנה והיה שווה להם לטרוח להגיע אליו לתוך העסק שלו שהיה מחוץ לעיר ותמיד יצאו מרוצים
דגש מיוחד היה לו בנתינת כסף להמוסדות בא''י שמבשך השנים השקיע בה סכומים גדולים של צדקה וגם היה לו מנהג מיוחד בכל ע''ש לתרום סכום של צדקה בעבור המרכז דחסידי בעלזא של המוסדות בא''י וזה היה חוק ולא יעבור עד ליומו האחרון
גם הקפיד להתפלל כל ימיו ולקבוע עתים לתורה בהבעלזא שטיבעל דייקא והגם שהשטיבעל היה רחוק ממנו מ''מ לא הלך לאיזה בתי מדרשים שהיו סביב לביתו רק תמיד הלך דוקא להבעלזא שטיבעל ובמיוחד ראו את זה בשנותיו האחרונות כשהיה לו ניתוח על הרגל והיה קשה עליו ההליכה מ''מ הלך בכל כוחו וגם בשנה האחרונה כשהיה כל הזמן נכנס ויוצא לבית חולים מ''מ הלך במסירת נפש ממש להשטיבעל עד שכשהגיע בקושי היה יכול לנשום מ''מ לא ויתר על זה להגיע דוקא לבעלזא שטיבעל
גם התנהג בחסידות בכל דרכיו כגון שלא היה אצלו מושג להסיר השטריימעל מעליו באמצע הסעודה של שבת גם אם היה חם מאד. וגם לא היה אצלו מושג לילך לישון אחר סעודת שבת רק תמיד אחר הסעודה היה יושב עם חומש ועבר על הסדרה עם המפרשים וזה היה חוק ולא יעבור. גם כשהלך ברחבי מנהטן לצורך מסחרו אף פעם לא עלה בדעתו לשנות מהלבוש שלו כחוט השערה. גם הקפיד מאד לדבר תמיד בביתו רק באידיש ולא בענגליש והיה תמיד מוכיח את בניו על זה. גם היה נוהג לעמוד בעת קריאת התורה כמנהג בעלזא וכדו' וכדו' כל התנהגותו היה כ''פארצייטישע חסידישער איד''
הרה''ח ר' מנחם מענדל ז''ל היה איש האשכולות והיה מושלם בכל הג' עמודי העולם של תורה עבודה וגמילת חסדים
משנות צעירותו היה בו אהבת התורה נפלאה הוא לא אהב ללמוד בשטחיות רק ללמוד כל דבר בעומקו גם בבחרותו היה בקי נפלא בספרי הקהלות יעקב גם היה לו הרבה ידיעות בהלכה ותמיד אהב ללמוד דף גמרא ולחזור עליו עד שיבין הדבר לעומקו ובמיוחד מסכת קידושין שעל זה חזר הרבה פעמים וכנראה שזה היה ה''עולם הבא מסכתא'' שלו. ועד שנותיו האחרונות כששכב על ערש דוי והיה צריך לילך לבית החולים לקבל תרופות והיה יושב שם הרבה שעות היה אומר לבניו שיביאו לו גמרא ואמר להם שכשהוא לומד דף גמרא הוא שוכח מכל היסורים וכך היה יושב בבית החולים דבוק לכל הצינורות ולמד גמרא במשך הרבה שעות רצופות שזה היה הדבר היחיד שנתן לו חיות
גם חינך את בניו תמיד שלא יתכן שיהי' איזה סעודה של שבת ויו''ט שיעבור בלי אמירת איזה דברי תורה והיה תמיד דוגמא לזה שתמיד היה לו בזכרונו איזה ד''ת לכל פרשה ולכל חג ומועד
וגם הכניס בבניו אהבת התורה והרבה פעמים כשהיה בא לביתו אחר יום קשה של עבודה והיה ראה אחד מבניו יושב ולומד היה מפטיר בכזה שמחה תראה איך שהוא יושב ולומד שראו עליו שזה שוה אצלו כל הון דעלמא ולא היה שייך אצלו שיבטל אחד מבניו מלימודם והיה עושה הכל בעצמו כדי שלא לבטלם מלימודם ונתן להם ממונם יותר מכפי יכלתו כדי שיוכלו ללמוד בהרחבת הדעת
וגם בחלק העבודה היה ממש להפליא שפשוט היה קשה להבין איך שבעל הבית פשוט יגיע לכאלו מדרגות מי שראה פעם ההדלקת נרות חנוכה שלו באיזה התלהבות הוא היה מדליק ושר הניגונים אחריו ראה מה זה עבודה
במיוחד היה בחג הפסח אצל ה''סדר'' שלו שממש ראו אצלו עבודה נפלאה איך שהיה אומר כל ההגדה בהתלהבות וחמימות כזה והיה לו ניגון מיוחד ונוסח מיוחד על זה איך שהיה אומר ההגדה והיה מתחיל תמיד עם דברי התעוררות להסדר שישנו בהגדה קול יהודה והיה מתחיל עם שאגת ארי' ''דרש מהר''י סגל מאי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד'' וכך היה מכניס פחד ויראה בלב כל השומעים שיבינו שעומדים עכשיו בליל הסדר ואח''כ צעק בקול ''קדושת הלילה הזה וכל הדינים הנוהגים בה'' וכו' והיה פניו אדומים כאש וכך היה בנוסח מיוחד מסדר הקערה והג' מצות והתעוררות שהיה אז אי אפשר לתאר וכל הזמן היה פיו מפיק מרגליות כמעט על כל קטע וקטע שבהגדה היה משלב עם דברי תורה נפלאים בעיקר מרבותינו הק' מבעלזא וכן המשיך במשך כל ליל הסדר שכל מי שהיה אצלו הרגיש התרוממות מיוחדת וכל מי שראה פעם אחת הסדר שלו לא ישכח את זה לעולם
עבודה מיוחד היה לו בהתפילות של ימים נוראים שכל השנה היה מצפה וממתין מתי יגיעו כבר הימים הקדושים ובמשך כל השנה היו שומעין ממנו איך שהיה מפזם לעצמו הנוסח של הימים נוראים וכשכבר הגיע הימים הנוראים ראו ממש איך שהיה לו חיות מכל מלה בתפלה שהיה שותה כל מילה בצמא והיה מתפלל בכזה חמימות ודביקות במיוחד כשהיה מגיע לתפלת ונתנה תוקף והיה צועק ''ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון'' שהקירות בביהמ''ד נרעדו ודמעות היו זולגין מעיניו בלי הרף וכן בכל עניני עבודה ראו אצלו איך שהיה עובד את ד' במדריגות גדולות
וכן בעמוד השלישי של גמילת חסדים היה לו חלק גדול שכל ימיו היה לו נחת רוח לעזור לאחרים ותמיד היה רגיל ללמד לבניו דכשאחד מבקש טובה אף פעם לא אומרים לא. גם הקים בעצמו שני קרנות של גמ''ח בגמ''ח הכללי דחסידי בעלזא בא''י אחד לע''נ אביו ז''ל ואחד לע''נ אמו ז''ל שזה עוזר למאות משפחות נזקקות שיוכלו להשיא את צאצאיהם בנחת ובהרחבת הדעת וזה עלה לו עשרות אלפים דולר מ''מ זה היה כל משאת חיו לעזור לאחרים. וכן עזר הרבה אנשים בהלוואות לזמן ארוך והיה כל הזמן מרחיב להם עוד ועוד זמן אם לא היה להם לשלם.
בעת התייסדות המוסדות בארה''ב הלוה סכומים עצומים שיוכלו לפתוח ולייסד המוסדות כראוי וכמובן שחלק גדול מזה מעולם לא ראה בחזרה מ''מ מעולם לא התרעם והיה שמח שנטל חלק בהתייסדות המוסדות
וכבר בבחרותו בעת שלמד בישיבה דחסידי בעלזא בירושלים עיה''ק תובב''א היה רגיל כשבאו בחורים זרים לבעלזא ורצה לקרבם היה רגיל ליתן להם המטה שלו למשך שבועות ארוכות ובעצמו היה נע ונד כיון שרצה לקרב הבחורים לבעלזא
גם ברח ממחלוקת כמטחוי אש ובמשך כל החייים שלו אף פעם לא היה אפילו אצל איזה דין תורה שאף פעם לא היה לו סכסוך עם מישהוא רק תמיד ויתר למען השלום
גם היה נהנה מיגיע כפיו ואף פעם לא רצה ליהנות מאחרים וכל ימיו עבד בישרות וכהוגן ואף פעם לא רימה אחד ולא היה סובל שום עקמומיות רק הכל היה אצלו כדין וכשורה
ר' מנדל ז''ל היה לו חוש הומר מיוחד ותמיד היה סביבו שמח תמיד היה לו האמירה הנכונה בשעה הנכונה ואף פעם לא ישב ריק שתמיד היו אנשים שנקהלו סביבו לשמוע אמרותיו והוא בעצמו ידע לנצל המתנה המיוחד מן השמים לחזק לבבות נשברות וסיפרו הרבה אברכים בביהמ''ד שהרבה פעמים באו לביהמ''ד במצב רוח לא טוב אבל כשר' מענדל נכנס הכל השתנה וכן היה דרכו לשבת ליד הבימה בביהמ''ד וכמעט כל אחד התעכב אצלו לשמוע ממנו איזה ווארט טוב וכולם יצאו אח''כ בחיך על הפנים
הוא היה הרוח החיים של הביהמ''ד וכולם אהבו אותו ולא רק בעה''ב כמותו רק גם רבנים גדולים וותיקים תמיד אהבו להשתשע עמו והיה בחביבות וידידות עם כל אחד בין עם רבנים גדולים בין עם פשוטי עם שהיה לו לשון מיוחד לכל אחד לפי דרגא דילי'
גם היה מלא ענוות חן ותמיד עשה צחוק מעצמו לפעמים כשהבנים שלו באו אצלו על חג הפסח היה אומר תראה הבנים שלי באו לקיים מנהג בעלזא לראות איך העמי הארצים עושין הסדר....והיה בורח מן הכבוד וברבות הימים כשביקשו ממנו להתקרב קצת אל המזרח לא רצה בשום פנים ואופן גם היה דרכו לקרב אברכים חדשים שבאו לביהמ''ד והיו הרבה שסיפרו שאחר חתונתם אף אחד לא הסתכל עליהם רק הוא היה מקרב אותם והרבה פעמים העירו לו אנשים למה הוא משפיל את עצמו לדבר עם אברכים צעירים אבל הוא לא הבין מה רוצים ממנו שכל אחד היה בשווה לו ולא ראה שום פחיתות הכבוד לדבר ולהשתעשע עם מי שהיה יכול להיות הנכד שלו
ואפילו הילדים בביהמ''ד אהבו אותו וקנו לו סטענדער לעת זקנתו וסיפרו אנשים שבעת הלויה שלו רצו הילדים לבוא להלוי' שלו שהרגישו שאבדו חבר טוב. וכמו כן היה חבר טוב עם כל השכנים ברחוב שלו כל אחד הרגיש ממש כחבר וותיק שלו וכידיד קרוב שכך היה בטבעו אדם אהוב וחביב על כולם
ומדה זה שתמיד היה בשמחה לא ירד ממנו עד הרגע האחרון ואפי' שכל ימיו ידע חולי ומכאוב ובמיוחד בשנותיו האחרונות כשהיה מוטל על ערש דוי ויצא ונכנס לבית החולים כל הזמן מ''מ קיבל כל היסורים בשמחה ואפי' היסורים שהיה לו ברוחניות כגון בחנוכה בשנה האחרונה שהיה בבית חולים ואז אמר לבניו איזה פנים יהי' להחנוכה שלי פה בבית חולים שהרי בחנוכה היה לו עבודה גדולה אבל תיכף אמר אבל אם זהו רצון ד' שאהי' פה בחנוכה אז זה טוב בשבילי וכן בכל מצב שהיה אפי' כשהיה לו יסורים נוראים תמיד היה בשמחה וקיבל הכל באהבה ולא רק שלא היו צריכין לחזק אותו אדרבה הוא עוד חיזק כל אחד והיה רגיל לומר להם אל תדאגו בעזהי''ת הכל יהי' בסדר וכן בהשבועות האחרונים שנחלש כל גופו מ''מ לא ויתר על שום מנהג ודין ולפעמים היה ישן כמה ימים ברצופות מ''מ כשהיה קם אם זה היה סמוך להשקיעה תיכף הדבר הראשון שלו היה שלא הניח עוד תפילין ועוד לא התפלל ועשה הכל בשארית כוחותיו כשגופו היה מחובר לכל הצינורות שבבית חולים וגופו נחלש כל כך עד שהיה הרופא נותן לו זריקה להוציא דם ולא יצא עוד דם אפ''ה לא פסק השמחה אצלו וקיבל הכל באהבה
בליל ש''ק פרשת כי תשא לאחר הסעודה פסק לבו לעבוד ונכנס לבית החולים ושכב שם שבוע שלם חוסר הכרה לגמרי ובליל ש''ק פרשת ויקהל פקודי אמר לו אחד מבניו ''הנה אנכי הולך לעשות קידוש ולהוציא אותך עם הקידוש'' ובפתע פתאום לתדהמת הרופאים פתח את עיניו לגמרי עד שבנו גמר לעשות קידוש ואז סגר את עיניו ונשמתו נסתלקה ממנו בליל ש''ק ז''ך אדר תשע''ב לפ''ק נקי ומזוכך כידוע הגמ' בשבת קי''ט ע''ב דהאומר ויכולו אז שני מלאכי השרת המלוין את האדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עוונך וחטאך תכופר וכן היה גם מזוכך מהיסורים שעבר וקבלם באהבה ורוכב בערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק
השאיר אחריו אשתו החשובה תחי' שעמדה לידו במשך כל הזמנים במסירת נפש בל יתואר וכן בניו הבכור הרה''ג ר' חיים יושע שליט''א דומ''ץ בביהמ''ד 15\43 בבארא פארק. בנו הרה''ג ר' אהרן אלי' שליט''א רו''כ חו''מ ודומ''ץ חסידי בעלזא בגבעת זאב. חתנו ר' יחיאל צבי קליין הי''ו חתנו ר' מרכי יוסף קיסנער הי''ו בנו ר' אברהם שמואל שלום ני''ו בנו ר' יוסף זאב שליט''א בעמ''ח ספרי אמרי זיו וזיו המועדים חתנו ר' יושע הערצל ני''ו בנו ר' ישראל ני''ו חתנו ר' דוד עמרם פעפערקארן ני''ו בנו ר' יצחק אייזיק ני''ו נכדים ונינים כולם יראים ושלמים שהקימו משפחתם לשם ולתפארת
נלב''ע והוא בן ס''ב שנים בלבד במיטב שנותיו לדאבון לב ידידיו ומכיריו וכל בני משפחתו יה''ר שיהי' מליץ יושר בעד כל המשפחה ובעד כל ידידיו ובעד כל אנ''ש וזכרונו הטוב לא ימוש מאתנו תנצב''ה
הרה''ה ר' מנחם מנדל ז''ל נולד בחודש אייר שנת תש''י לפ''ק להוריו הרה''ח המפורסם ר' ישראל ז''ל שעוד זכה לישב בבעלזא כמה שנים וליחשב בין היושבים בבעלזא ולאמו האשה הצ' מרת פערל בת הרה''ח ר' אליהו ז''ל שהיה גם מגדולי חסידי בעלזא במונקאטש והיה נכד לאדמור''י זידוטשוב זצ''ל
בבית ההיא ספג ר' מנחם מענדל ז''ל תורה וחסידות בימי נעוריו אביו ז''ל היה רגיל לספר ולדבר הרבה על היושבים בבעלזא ועל התנהגותן כשנחלי דמעות נגררו מפניו ובנו ר' מענדל הכניס כל זה לרמ''ח אביו ושס''ה גידיו ונשאר בחמימות זו כל החיים. כל ימיו היה דבוק באדמור''י בעלזא ובלבלחט''א בכ''ק מרן אדמו''ר שליט''א ובמנהגי בעלזא שהיה נר לרגליו ולא זז ממנו כמלוא נימא עד כדי מסירת נפש ממש. היה בקי נפלא בהתורות של אדמור''י בעלזא ולהבלחט''א בהתורות של כ''ק מרן אדמו''ר שליט''א והיו שגורין על לשונו כל הזמן שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים וגם סיפורי צדיקים של האדמור''י בעלזא היו רגילין על לשונו והיה לו ידיעה רחבה בכל הסיפורים שכל הזמן חקר ודרש משנות צעירותו ששמע הרבה מהאדמו''ר מנארל זצ''ל ומר' יאשה בעלזער זצ''ל ועוד ותמיד היה לו ידיעה ברורה על כל מנהג של בעלזא וכל סיפור הכל היה אצלו כמונח בקופסא
גם היה לבו וכיסו פתוח לכל דבר שבקדושה של מוסדות בעלזא ופיזר סכומים עצומים לכל מוסדות בעלזא כל משולח של איזה מוסדות של בעלזא בכל רחבי העולם בין בארה''ב וקנאדא ובין בא''י ידעו שאצלו ימצאו אוזן קשבת והיו רגילין לבוא אצלו מידי שנה והיה שווה להם לטרוח להגיע אליו לתוך העסק שלו שהיה מחוץ לעיר ותמיד יצאו מרוצים
דגש מיוחד היה לו בנתינת כסף להמוסדות בא''י שמבשך השנים השקיע בה סכומים גדולים של צדקה וגם היה לו מנהג מיוחד בכל ע''ש לתרום סכום של צדקה בעבור המרכז דחסידי בעלזא של המוסדות בא''י וזה היה חוק ולא יעבור עד ליומו האחרון
גם הקפיד להתפלל כל ימיו ולקבוע עתים לתורה בהבעלזא שטיבעל דייקא והגם שהשטיבעל היה רחוק ממנו מ''מ לא הלך לאיזה בתי מדרשים שהיו סביב לביתו רק תמיד הלך דוקא להבעלזא שטיבעל ובמיוחד ראו את זה בשנותיו האחרונות כשהיה לו ניתוח על הרגל והיה קשה עליו ההליכה מ''מ הלך בכל כוחו וגם בשנה האחרונה כשהיה כל הזמן נכנס ויוצא לבית חולים מ''מ הלך במסירת נפש ממש להשטיבעל עד שכשהגיע בקושי היה יכול לנשום מ''מ לא ויתר על זה להגיע דוקא לבעלזא שטיבעל
גם התנהג בחסידות בכל דרכיו כגון שלא היה אצלו מושג להסיר השטריימעל מעליו באמצע הסעודה של שבת גם אם היה חם מאד. וגם לא היה אצלו מושג לילך לישון אחר סעודת שבת רק תמיד אחר הסעודה היה יושב עם חומש ועבר על הסדרה עם המפרשים וזה היה חוק ולא יעבור. גם כשהלך ברחבי מנהטן לצורך מסחרו אף פעם לא עלה בדעתו לשנות מהלבוש שלו כחוט השערה. גם הקפיד מאד לדבר תמיד בביתו רק באידיש ולא בענגליש והיה תמיד מוכיח את בניו על זה. גם היה נוהג לעמוד בעת קריאת התורה כמנהג בעלזא וכדו' וכדו' כל התנהגותו היה כ''פארצייטישע חסידישער איד''
הרה''ח ר' מנחם מענדל ז''ל היה איש האשכולות והיה מושלם בכל הג' עמודי העולם של תורה עבודה וגמילת חסדים
משנות צעירותו היה בו אהבת התורה נפלאה הוא לא אהב ללמוד בשטחיות רק ללמוד כל דבר בעומקו גם בבחרותו היה בקי נפלא בספרי הקהלות יעקב גם היה לו הרבה ידיעות בהלכה ותמיד אהב ללמוד דף גמרא ולחזור עליו עד שיבין הדבר לעומקו ובמיוחד מסכת קידושין שעל זה חזר הרבה פעמים וכנראה שזה היה ה''עולם הבא מסכתא'' שלו. ועד שנותיו האחרונות כששכב על ערש דוי והיה צריך לילך לבית החולים לקבל תרופות והיה יושב שם הרבה שעות היה אומר לבניו שיביאו לו גמרא ואמר להם שכשהוא לומד דף גמרא הוא שוכח מכל היסורים וכך היה יושב בבית החולים דבוק לכל הצינורות ולמד גמרא במשך הרבה שעות רצופות שזה היה הדבר היחיד שנתן לו חיות
גם חינך את בניו תמיד שלא יתכן שיהי' איזה סעודה של שבת ויו''ט שיעבור בלי אמירת איזה דברי תורה והיה תמיד דוגמא לזה שתמיד היה לו בזכרונו איזה ד''ת לכל פרשה ולכל חג ומועד
וגם הכניס בבניו אהבת התורה והרבה פעמים כשהיה בא לביתו אחר יום קשה של עבודה והיה ראה אחד מבניו יושב ולומד היה מפטיר בכזה שמחה תראה איך שהוא יושב ולומד שראו עליו שזה שוה אצלו כל הון דעלמא ולא היה שייך אצלו שיבטל אחד מבניו מלימודם והיה עושה הכל בעצמו כדי שלא לבטלם מלימודם ונתן להם ממונם יותר מכפי יכלתו כדי שיוכלו ללמוד בהרחבת הדעת
וגם בחלק העבודה היה ממש להפליא שפשוט היה קשה להבין איך שבעל הבית פשוט יגיע לכאלו מדרגות מי שראה פעם ההדלקת נרות חנוכה שלו באיזה התלהבות הוא היה מדליק ושר הניגונים אחריו ראה מה זה עבודה
במיוחד היה בחג הפסח אצל ה''סדר'' שלו שממש ראו אצלו עבודה נפלאה איך שהיה אומר כל ההגדה בהתלהבות וחמימות כזה והיה לו ניגון מיוחד ונוסח מיוחד על זה איך שהיה אומר ההגדה והיה מתחיל תמיד עם דברי התעוררות להסדר שישנו בהגדה קול יהודה והיה מתחיל עם שאגת ארי' ''דרש מהר''י סגל מאי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד'' וכך היה מכניס פחד ויראה בלב כל השומעים שיבינו שעומדים עכשיו בליל הסדר ואח''כ צעק בקול ''קדושת הלילה הזה וכל הדינים הנוהגים בה'' וכו' והיה פניו אדומים כאש וכך היה בנוסח מיוחד מסדר הקערה והג' מצות והתעוררות שהיה אז אי אפשר לתאר וכל הזמן היה פיו מפיק מרגליות כמעט על כל קטע וקטע שבהגדה היה משלב עם דברי תורה נפלאים בעיקר מרבותינו הק' מבעלזא וכן המשיך במשך כל ליל הסדר שכל מי שהיה אצלו הרגיש התרוממות מיוחדת וכל מי שראה פעם אחת הסדר שלו לא ישכח את זה לעולם
עבודה מיוחד היה לו בהתפילות של ימים נוראים שכל השנה היה מצפה וממתין מתי יגיעו כבר הימים הקדושים ובמשך כל השנה היו שומעין ממנו איך שהיה מפזם לעצמו הנוסח של הימים נוראים וכשכבר הגיע הימים הנוראים ראו ממש איך שהיה לו חיות מכל מלה בתפלה שהיה שותה כל מילה בצמא והיה מתפלל בכזה חמימות ודביקות במיוחד כשהיה מגיע לתפלת ונתנה תוקף והיה צועק ''ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון'' שהקירות בביהמ''ד נרעדו ודמעות היו זולגין מעיניו בלי הרף וכן בכל עניני עבודה ראו אצלו איך שהיה עובד את ד' במדריגות גדולות
וכן בעמוד השלישי של גמילת חסדים היה לו חלק גדול שכל ימיו היה לו נחת רוח לעזור לאחרים ותמיד היה רגיל ללמד לבניו דכשאחד מבקש טובה אף פעם לא אומרים לא. גם הקים בעצמו שני קרנות של גמ''ח בגמ''ח הכללי דחסידי בעלזא בא''י אחד לע''נ אביו ז''ל ואחד לע''נ אמו ז''ל שזה עוזר למאות משפחות נזקקות שיוכלו להשיא את צאצאיהם בנחת ובהרחבת הדעת וזה עלה לו עשרות אלפים דולר מ''מ זה היה כל משאת חיו לעזור לאחרים. וכן עזר הרבה אנשים בהלוואות לזמן ארוך והיה כל הזמן מרחיב להם עוד ועוד זמן אם לא היה להם לשלם.
בעת התייסדות המוסדות בארה''ב הלוה סכומים עצומים שיוכלו לפתוח ולייסד המוסדות כראוי וכמובן שחלק גדול מזה מעולם לא ראה בחזרה מ''מ מעולם לא התרעם והיה שמח שנטל חלק בהתייסדות המוסדות
וכבר בבחרותו בעת שלמד בישיבה דחסידי בעלזא בירושלים עיה''ק תובב''א היה רגיל כשבאו בחורים זרים לבעלזא ורצה לקרבם היה רגיל ליתן להם המטה שלו למשך שבועות ארוכות ובעצמו היה נע ונד כיון שרצה לקרב הבחורים לבעלזא
גם ברח ממחלוקת כמטחוי אש ובמשך כל החייים שלו אף פעם לא היה אפילו אצל איזה דין תורה שאף פעם לא היה לו סכסוך עם מישהוא רק תמיד ויתר למען השלום
גם היה נהנה מיגיע כפיו ואף פעם לא רצה ליהנות מאחרים וכל ימיו עבד בישרות וכהוגן ואף פעם לא רימה אחד ולא היה סובל שום עקמומיות רק הכל היה אצלו כדין וכשורה
ר' מנדל ז''ל היה לו חוש הומר מיוחד ותמיד היה סביבו שמח תמיד היה לו האמירה הנכונה בשעה הנכונה ואף פעם לא ישב ריק שתמיד היו אנשים שנקהלו סביבו לשמוע אמרותיו והוא בעצמו ידע לנצל המתנה המיוחד מן השמים לחזק לבבות נשברות וסיפרו הרבה אברכים בביהמ''ד שהרבה פעמים באו לביהמ''ד במצב רוח לא טוב אבל כשר' מענדל נכנס הכל השתנה וכן היה דרכו לשבת ליד הבימה בביהמ''ד וכמעט כל אחד התעכב אצלו לשמוע ממנו איזה ווארט טוב וכולם יצאו אח''כ בחיך על הפנים
הוא היה הרוח החיים של הביהמ''ד וכולם אהבו אותו ולא רק בעה''ב כמותו רק גם רבנים גדולים וותיקים תמיד אהבו להשתשע עמו והיה בחביבות וידידות עם כל אחד בין עם רבנים גדולים בין עם פשוטי עם שהיה לו לשון מיוחד לכל אחד לפי דרגא דילי'
גם היה מלא ענוות חן ותמיד עשה צחוק מעצמו לפעמים כשהבנים שלו באו אצלו על חג הפסח היה אומר תראה הבנים שלי באו לקיים מנהג בעלזא לראות איך העמי הארצים עושין הסדר....והיה בורח מן הכבוד וברבות הימים כשביקשו ממנו להתקרב קצת אל המזרח לא רצה בשום פנים ואופן גם היה דרכו לקרב אברכים חדשים שבאו לביהמ''ד והיו הרבה שסיפרו שאחר חתונתם אף אחד לא הסתכל עליהם רק הוא היה מקרב אותם והרבה פעמים העירו לו אנשים למה הוא משפיל את עצמו לדבר עם אברכים צעירים אבל הוא לא הבין מה רוצים ממנו שכל אחד היה בשווה לו ולא ראה שום פחיתות הכבוד לדבר ולהשתעשע עם מי שהיה יכול להיות הנכד שלו
ואפילו הילדים בביהמ''ד אהבו אותו וקנו לו סטענדער לעת זקנתו וסיפרו אנשים שבעת הלויה שלו רצו הילדים לבוא להלוי' שלו שהרגישו שאבדו חבר טוב. וכמו כן היה חבר טוב עם כל השכנים ברחוב שלו כל אחד הרגיש ממש כחבר וותיק שלו וכידיד קרוב שכך היה בטבעו אדם אהוב וחביב על כולם
ומדה זה שתמיד היה בשמחה לא ירד ממנו עד הרגע האחרון ואפי' שכל ימיו ידע חולי ומכאוב ובמיוחד בשנותיו האחרונות כשהיה מוטל על ערש דוי ויצא ונכנס לבית החולים כל הזמן מ''מ קיבל כל היסורים בשמחה ואפי' היסורים שהיה לו ברוחניות כגון בחנוכה בשנה האחרונה שהיה בבית חולים ואז אמר לבניו איזה פנים יהי' להחנוכה שלי פה בבית חולים שהרי בחנוכה היה לו עבודה גדולה אבל תיכף אמר אבל אם זהו רצון ד' שאהי' פה בחנוכה אז זה טוב בשבילי וכן בכל מצב שהיה אפי' כשהיה לו יסורים נוראים תמיד היה בשמחה וקיבל הכל באהבה ולא רק שלא היו צריכין לחזק אותו אדרבה הוא עוד חיזק כל אחד והיה רגיל לומר להם אל תדאגו בעזהי''ת הכל יהי' בסדר וכן בהשבועות האחרונים שנחלש כל גופו מ''מ לא ויתר על שום מנהג ודין ולפעמים היה ישן כמה ימים ברצופות מ''מ כשהיה קם אם זה היה סמוך להשקיעה תיכף הדבר הראשון שלו היה שלא הניח עוד תפילין ועוד לא התפלל ועשה הכל בשארית כוחותיו כשגופו היה מחובר לכל הצינורות שבבית חולים וגופו נחלש כל כך עד שהיה הרופא נותן לו זריקה להוציא דם ולא יצא עוד דם אפ''ה לא פסק השמחה אצלו וקיבל הכל באהבה
בליל ש''ק פרשת כי תשא לאחר הסעודה פסק לבו לעבוד ונכנס לבית החולים ושכב שם שבוע שלם חוסר הכרה לגמרי ובליל ש''ק פרשת ויקהל פקודי אמר לו אחד מבניו ''הנה אנכי הולך לעשות קידוש ולהוציא אותך עם הקידוש'' ובפתע פתאום לתדהמת הרופאים פתח את עיניו לגמרי עד שבנו גמר לעשות קידוש ואז סגר את עיניו ונשמתו נסתלקה ממנו בליל ש''ק ז''ך אדר תשע''ב לפ''ק נקי ומזוכך כידוע הגמ' בשבת קי''ט ע''ב דהאומר ויכולו אז שני מלאכי השרת המלוין את האדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עוונך וחטאך תכופר וכן היה גם מזוכך מהיסורים שעבר וקבלם באהבה ורוכב בערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק
השאיר אחריו אשתו החשובה תחי' שעמדה לידו במשך כל הזמנים במסירת נפש בל יתואר וכן בניו הבכור הרה''ג ר' חיים יושע שליט''א דומ''ץ בביהמ''ד 15\43 בבארא פארק. בנו הרה''ג ר' אהרן אלי' שליט''א רו''כ חו''מ ודומ''ץ חסידי בעלזא בגבעת זאב. חתנו ר' יחיאל צבי קליין הי''ו חתנו ר' מרכי יוסף קיסנער הי''ו בנו ר' אברהם שמואל שלום ני''ו בנו ר' יוסף זאב שליט''א בעמ''ח ספרי אמרי זיו וזיו המועדים חתנו ר' יושע הערצל ני''ו בנו ר' ישראל ני''ו חתנו ר' דוד עמרם פעפערקארן ני''ו בנו ר' יצחק אייזיק ני''ו נכדים ונינים כולם יראים ושלמים שהקימו משפחתם לשם ולתפארת
נלב''ע והוא בן ס''ב שנים בלבד במיטב שנותיו לדאבון לב ידידיו ומכיריו וכל בני משפחתו יה''ר שיהי' מליץ יושר בעד כל המשפחה ובעד כל ידידיו ובעד כל אנ''ש וזכרונו הטוב לא ימוש מאתנו תנצב''ה
